החלטה בתיק ע"מ 26/06

1. המערערים משיגים על החלטתו של סגן הנשיא הנכבד של בית הדין המחוזי מ"ש צפון, מתאריך 7/5/06, שבה נעתר לבקשת התביעה הצבאית והאריך את מעצרם-הפתוח עד תום ההליכים המשפטיים כנגדם.

עתירת המערערים הינה להורות על שחרורם מן המעצר-הפתוח ולהשיב להם את כלי הנשק האישיים שלהם, שניטלו מהם על-פי החלטת בית הדין קמא.

2. לכל אחד מהמערערים מיוחסות בכתב האישום, שהוגש נגדם בתאריך 1/5/06, שתי אשמות שעניינן שימוש בלתי חוקי בנשק, לפי סעיף 85 לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955 (וכן אשמה של התנהגות שאינה הולמת, כנגזרת מדרגתם כסמלים); זאת, בגין כך שבתאריך 31/3/06, בשעות הצהריים, בסמוך ליישוב אלון מורה, כיוון כל אחד מהמערערים את כלי נשקו האישי מסוג אם-16 מקוצר, כשהוא טעון במחסנית, לעבר קבוצה של פלסטינים וישראלים, ולאחר מכן ירה כל אחד מהם כדור אחד באוויר, כשסביבו התקהלות של פלסטינים וישראלים; והכל - על-פי הנטען, ללא סמכות וללא נקיטת אמצעי זהירות נאותים.

3. המערערים נעצרו בתאריכים 10-11/4/06. בתאריך 12/4/06, שבו חל ערב פסח, ביקשה התביעה הצבאית מבית הדין קמא להאריך את מעצרם הממשי של המערערים עד לתאריך 17/4/06. סגן הנשיא הנכבד דחה את הבקשה באופן חלקי, וחלף זאת הורה על מעצרם-הפתוח של המערערים (עד לתאריך 17/4/06). בית הדין נימק את ההחלטה, בין היתר, בכך ש"מדובר במסוכנות מוגבלת", מבחינת "נסיבות המקום והזמן"; ובכך שהמערערים "לא גרמו סיכון למאן דהוא במעשיהם ולמעשה חפצו 'להפחיד' באמצעות ירי באוויר, שעל פני הדברים ולכאורה היה בלתי מוצדק"; וכן בכך "שאין בפניי מצב של סיכון מוחשי למאן דהוא"; ועל כן, "קיימת עילת מעצר 'פתוח' לגבי החשודים, נוכח המסוכנות המצומצמת הנשקפת ממעשיהם, וכאמור הפגיעה במשמעת הצבא".

כמו-כן, הורה סגן הנשיא כי המערערים לא ישאו נשק צבאי או אזרחי.

התביעה הצבאית ביקשה לעכב את שחרורם למעצר-פתוח של המערערים, כדי לערער על ההחלטה, אך בקשת התביעה נדחתה.

בתאריך 16/4/06, בשעות הבוקר, הגישה התביעה הצבאית ערעור על ההחלטה דלעיל, והערעור נקבע לדיון באותו יום בשעות אחר הצהריים. כשעה לפני תחילת הדיון בערעור הודיעה התביעה לבית הדין, בכתב,  כי היא חוזרת בה מהערעור.

בתאריך 17/4/06 ביקשה התביעה מבית הדין קמא להאריך את מעצרם-הפתוח של המערערים, ובקשתה התקבלה. המעצר-הפתוח הוארך פעמים אחדות, עד להגשת כתב האישום, בתאריך 1/5/06.

בד בבד עם הגשת כתב האישום ביקשה התביעה הצבאית להאריך את מעצרם-הפתוח של המערערים עד תום משפטם. בא-כוחם המלומד של המערערים התנגד לבקשה. סגן הנשיא הנכבד נעתר כאמור לבקשת התביעה, ומכאן ערעור ההגנה בפניי.

4. בהחלטתו שביסוד הערעור דנא, ציין סגן הנשיא הנכבד, בין היתר, כדלקמן:

" ... עניינו של כתב האישום הוא אירוע מיום 31 למרץ 06', באיזור הסמוך ליישוב 'אלון מורה', והמכונה 'חוות סקאלי'.

ביום האירוע הגיעו תושבים פלסטינים מהכפר סאלם הסמוך בלווית פעילי שמאל במטרה לעבד אדמות ולבצע פעולות חקלאיות, באדמות הגובלות ב'חוות סקאלי'.

חלק מהשטח ובייחוד זה שנפרס בוואדי הסמוך לחוות סקאלי, נתון ב'סכסוך בעלות', כשהן התושבים הפלסטינים והן המתיישבים באזור טוענים לבעלות על אותו שטח. סכסוך אדמות זה הינו הרקע לאירוע נשוא התיק שבפניי.

אין חולק כאמור כי ביום 31 מרץ 2006 הגיעו לאזור האמור תושבים פלסטינים בליווי פעילי שמאל כדי לבצע עבודות חקלאיות. תחילה בוצעו עבודות חריש בואדי הסמוך ל'חוות סקאלי' ואז התעורר סכסוך, שעה שאנשי אלון מורה חסמו את דרכו של טרקטור פלסטיני ומנעו בגופם את המשך העבודות.

יצויין, כי בכל משך הזמן האמור ולמעשה מאותו הבוקר, נכח במקום ביצוע העבודות כוח צבאי של חיילים בפיקודו של סמ"ר אייל חלידו, וכן נכחו במקום שוטרי מ"י.

בעקבות הסכסוך אודות ביצוע עבודות חקלאיות בואדי הסמוך לחוות סקאלי הוזעקו למקום גורמי המת"ק וביניהם רס"ן ערן גרוס.

בשלב זה בעקבות הנחייה של גורמי הצבא, הינחה רס"ן ערן את החקלאים הפלסטינים לעזוב את העמק ולבצע עבודות חקלאיות רק על הגבעה, היינו, למעשה, להתרחק מאזור חוות סאקלי. המעיין בקלטת הוידיאו שצורפה לתיק החקירה ושצולמה ע"י פעילי השמאל, יבחין על נקלה באיזור האמור ובכך שלמעשה הנחיית גורמי המת"ק כאמור, נועדה ליצור חיץ ולהגביל את קירבת הפלסטינים לאזור המיושב בישראלים.

מחומר הראיות שבתיק - הן עדויות רבות של פעילי השמאל (ראה עדותו המפורטת של יורם רוזנפלד) והן עפ"י עדויות של רס"ן ערן וסג"ם דקל בראל מהמת"ק, הפלסטינים צייתו להוראה והחלו להתרחק מהעמק ולטפס במעלה הגבעה, שם הותר להם לבצע עבודות ע"י גורמי הצבא.

בשלב הזה, בו נדמה היה כי העימות הסתיים החל עימות נוסף: הפעם היה זה ביזמת המתיישבים הישראליים: היטיב לתאר את שקרה סמ"ר חלידו אייל שציין באמרתו כי: 'פתאום מלא אנשים מסקאלי מגיעים... ירדו לכיוון... כדי להתעמת עם הערבים'... גם רס"ן ערן ציין באמרתו כי: 'כ-20 ישראלים ...החלו לנוע מאותו עמק ממנו הוצאנו את הפלסטינים לכיוון הגבעה בה חרשו הפלסטינים אותו זמן... מיד עם הגעת הישראלים לאותה הגבעה החל עימות מילולי שהפך מהר מאוד לעימות פיזי בינם לבין הפלסטינים... כשתי דקות לאחר תחילת העימות נורו מספר יריות ע"י מישהו'.